שבי שומרון

הפעם אנו מביאים לקהל הקוראים שיעור מוקלט מפי הרב יהושע שמידט, רב הישוב שבי שומרון. השיעור ניתן בישיבת שבי שומרון.

לצפיה לחץ כאן.

א. צריך לידע שחודש אלול ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כיפור זהו זמן שמוכן לתשובה. מובא בשם בעל “התניא” שבימים
אלו המלך אשר נמצא כל הזמן בארמונו וא”א לדבר איתו, בימים אלו שהם תשובה המלך- הקב”ה קרוב אלינו “קרוב ד’ לכל
קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת”, ואפשר בנקל יותר להתקרב אל ד’ יתברך, צריך רק לרצות להתקרב!
ב. ער”ה משכימים קום ומרבים בסליחות, והסליחות הנ”ל נקראות “זכור ברית”
ג. נוהגים להתענות ער”ה, מכבסין ומסתפרין ער”ה, ונוהגין לטבול במקוה שו”ע או”ח סימן תקפ”א
ד. נהגו לעשות התרת נדרים בער”ה, יש מקומות שנהגו שהבעל נעשה שליח לאשתו לענין התרת נדרים וכן פסק מו”ר הגאון ליאור
שליט”א, אך ראיתי שבעל “שבט הלוי” כתב שנשים לא נהגו לעשות התרת נדרים.
ה. ער”ה יעסוק בעניינו של יום יעיין קצת בנוסח התפילה יראה לבניו ובנותיו מה הסדר התפילה ויכנס לכך בשמחה ובמתינות!
ו. ערוב תבשילין: לא לשכוח לעשות ערוב תבשילין כאשר ראש השנה סמוך לשבת מכינים עירוב תבשילין. בער”ה יקח כל ראש
משפחה בבית חלה או לחמניה, ויקח תבשיל כמו ביצה או דג או בשר  וייחד אותם לשבת ויברך: ברוך אתה ד’…אשר קדשנו
במצוותיו וציוונו על מצות ערוב” ויאמר:”בערוב הזה יהיה מותר לנו לאפות, לבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו
מיו”ט לשבת, לנו ולכל  ישראל הדרים בעיר הזאת”.
ז. המשתמש בפלטה יזכור להכין את הפלטה בער”ה עם שעון שבת, ויכיוון בער”ה את הפלטה.
ח. יזכור להכין נר נשמה ל-48 שעות או שני נרות של 24 שעות וידליק כל יום נר אחד.
ט. מוסיפים בתפילה “זכרנו” “מי כמוך” ואם שכח אינו חוזר. וכן נהגו לומר המך הקדוש. ואם שכח ולא נזכר תוך כדי דיבור יחזור.
אם יתעורר לו ספק אחרי זמן רב אחר התפילה אם אמר או לא יחזור.
י. מובא בגמרא בהוריות דף י”ב ע”א בשם אביי שיהא רגיל לעשות סימנים כי הסימן מבטא שאכן כך  תתקיים השנה. ובספר “עולת
ראיה” לראי”ה קוק זצ”ל מובא נוסח מיוחד מה לומר בכל דבר ודבר! יש לבדוק היטב לפני החג שהפירות אינם מתולעים!
יא. יש נהגו ללמוד או לקרא את מסכת ר”ה בסעודה. ואם אינו מספיק בסעודה ילמד בלילה.
יב. תפילות ר”ה שממליכים את המלך צריך להיות “ברב עם הדרת מלך” לכן קצת קשה הדבר שבראש השנה מקיימים מניינים
נוספים!
יג. מצות עשה מדאורייתא לתקוע בשופר עיין רמב”ם פ”א מהלכות שופר הל’ א’ וביום השני זה  מדרבנן. ועיקר המצוה היא לקבל
עלינו עול מלכותו.
יד. נהגו לתקוע מאה קולות ע”פ תו”ס ר”ה ל”ב ע”ב והאר”י זצ”ל.
טו. נשים פטורות מתקיעת שופר משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, כיום נוהגות הנשים להחמיר  על עצמן ללכת לשמוע קול
שופר. ואשרי חלקן!
טז. נהגו לכרוע “בעלינו לשבח”. ע”כ יש לזכור להביא מגבת משום שאסור להשתחוות לאבנים.
יז. מן הראוי שבכל בית כנסת תהיה תקיעת שופר לנשים שלא הצליחו לשמוע את התקיעות בבית הכנסת. אם התוקע לנשים לא יצא
יד”ח בתקיעת שופר יברך על השופר, והנשים יענו אמן. אם   הגבר יצא יד”ח, אם יש שם אשה אשכנזייה תברך היא, ואם כולן
ספרדיות יתקע בלא ברכה!
יח. בקידוש יו”ט שני נהגו להכין פרי חדש או בגד חדש ולכוון לצאת בו בברכת שהחיינו. ואם אין פרי או בגד חדש יברך בכל אופן
ברכת שהחיינו.
יט. אין לישון בר”ה וההולך בטל כישן דמי!
כ. נהגו לילך לתשליך למקוה מים ודגים, אחרי התשליך ינער בגדיו למים הגר”א כתב שאין לעשות תשליך אבל ההלכה לא נתקבלה
כמוהו! ההולך לבתים פרטיים יבקש רשות לעשות תשליך.
כא. בצאת הכוכבים יכול לעשות דברים שנאסרו מדין הכנה ונכון לומר המבדיל בין קודש לקודש. אין לעשות שום פעולה קודם
צאת הכוכבים. אפילו לו לקחת מחזור לביהכ”נ מיו”ט ליו”ט, ולא להכין את הפמוטים, עדיף להכין נרות מער”ה הראשון, כדי
שלא ידביק אותם בחג.
כב. ביום שישי לפני כניסת שבת יגמור את כל ההכנות לשבת לפני זמן הדלקת נרות וידליק נרות בזמן מנר נשמה.
כג. ההבדלה במוצ”ש זו היא הבדלה כמו בכל מוצאי שבת.

                      שנזכה להיכתב וליחתם לאלתר לחיים טובים אכי”ר. ושהימים האלו יעברו מתוך קדושה עונג ושמחה עצומה.

 שבת שלום,

             הרב יהושע מרדכי שמידט

              רב היישוב שבי שומרון

שמע אלוקים את קול הנער באשר הוא שם

“באשר הוא שם”, לפי המעשים שהוא עושה עתה הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: ריבונו של עולם מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר? והוא משיבם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו צדיק. אמר להם:לפי מעשיו של עכשיו אני דנו. וזהו: “באשר הוא שם”. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר. שנאמר: “משא בערב…לקראת צמא התיו מים”(ישעיה כא, יד וברש”י).כשהיו מוליכים אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשובים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודנו הישמעאלים וירחמו עלינו. שנאמר:”אורחות דדנים”(ישעיה כא, יג) ואלו יוצאים לקראתם ומביאים להם בשר ודג מלוח ונאדות נפוחים. כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוף פיו ופותחו הרוח נכנס בגופו ומת.(רש”י בראשית כא, יז).

והקשו המפרשים מבן סורר ומורה. שהקשו בגמרא(סנהדרין ע, ע”א) וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לבית דין להסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. הרי שדנים אותו לפי העתיד, ולא “באשר הוא שם” [ותירוצים הרבה נאמרו. יעין “ראש דוד” להחיד”א (סוף פרשת וישב) “ודבש לפי” (ערך “באשר הוא שם”)]

אבל ההבדל הוא, שבבן סורר ומורה מעידים ההורים “איננו שומע בקולנו” (דברים כא, כ) [ואילו ישמעאל שמע בקול אמו. יעין להלן “ותיקח לו אמו אישה מארץ מצרים”] וכשלא שומעים, אבודים! ההידרדרות מובטחת, והדרך חזרה חסומה! וכבר “נידון על שם סופו”, רחמנא לצלן!

                        שבת שלום

           הרב יהושע מרדכי שמידט

            רב היישוב שבי שומרון