לקראת פסח בשבי שומרון – טיפים לניקיון הבית!

גם אתם רוצים בית נקי לפסח? אספנו עבורכם כאן בשבי שומרון אוסף טיפים לניקיון הבית. לא עוד מסיר שומנים! לא עוד חומצה! מעתה – עוברים לחומרים מסוכנים פחות.

חומרי הניקוי:
חומץ, חומץ, ועוד קצת חומץ (חומץ טבעי 5% או חומץ סינטטי. לא שום סוג אחר), מלח לימון, סודה לשתיה, אבקת כביסה, מרכך כביסה, סינטבון, סבון כלים, חומר כלשהו לניקוי כללי, אקונומיקה פשוטה, שפריץ חלונות, מגבוני טוסיקים.
עכשיו אפשר לעבור לאיך מנקים מה (ונכון, זה כמעט תמיד עם חומץ, ולא, לא נשאר ריח. הריח נעלם לאחר הייבוש).
לשטיפת רצפה:
דלי מים חמים מאד, כפית סבון כלים, חצי כוס חומץ.
התוצאה: רצפה בוהקת, שנראית כאילו הרגע נשטפה גם כמה ימים אחרי.
לניגוב הסופי לטפטף מעט מרכך כביסה על סמרטוט לח (רצוי סמרטוט מיקרופייבר).
לריכוך כביסה:
במקום מרכך הכביסה, מוסיפים חומץ לתא של המרכך ובכמות של המרכך.
התוצאה: הצבעים רעננים, לכביסה יש ריח נקי (החומץ מנטרל ריחות רעים), מכונת הכביסה נקייה מאבנית, והכבסים רכים. מצד שני, אין ריח של מרכך.
ולמי שבכל זאת בוחרת לא לוותר על ריח המרכך – ניתן להחליף רק חצי מכמות המרכך בחומץ.
הסרת כתמים מבגדים:
כל כתמי המזון יורדים בעזרת סבון כלים. מורחים מעט סבון כלים ומכבסים כרגיל.
התוצאה: גם כתמי מזון ישנים נעלמים כלא היו. שאר הכתמים, ברוב המקרים, מנוצחים על ידי סינטבון.
ניקיון צעצועים:
בובות פרווה – לכבס במכונה בכביסה עדינה ללא סחיטה, ליבש בתליה או בחום נמוך במייבש הכביסה.
שאר צעצועים (לגו וצעצועי פלסטיק למיניהם( – לכבס בתכנית עדינה בתוך ציפית.
לפתיחת סתימות בכיור:
לשפוך חופן סודה לשתיה ומעל חומץ. לאחר התסיסה לשפוך קומקום מלא מים רותחים.
חופן סודה לשתיה ומים רותחים טובים גם לנטרול ריחות לא נעימים מפתחי הניקוז.
הפגת ריחות לא נעימים:
בחללים – להניח צלוחית עם סודה לשתיה או צלוחית עם קפה שחור טחון.
כל השאר – נעליים, תיקים, מזרנים, שטיחים – לפזר סודה לשתיה, להניח ללילה ולמחרת לנער היטב או לשאוב.
הברקת כיורים, אמבטיות וחרסינות:
לפזר אבקת כביסה, לשפשף ולשטוף.
התוצאה: נקי ומבריק לאורך זמן.
ניקוי המקרר:
לשפשף את הדפנות הפנימיות במשחת שיניים לבנה פשוטה על גבי סמרטוט לח.
התוצאה: מקרר מבריק בניחוח מנטה רענן.
שטיפת כלים:
דילול סבון הכלים בחומץ ביחס של 10% עד 50% (לפי הסמיכות הרצויה), והכלים נוצצים עד כדי סנוור.
בית מסודר:
אם לא יוצאים מחדר בידיים ריקות ותמיד לוקחים משהו להחזיר למקום, הבית הופך מהר מאד וכמעט ללא מאמץ למסודר הרבה יותר. הרגל שקל לאמץ.
לניטרול ריחות מכביסה מריחה במיוחד:
כביסה בתכנית ארוכה הכוללת השריה, בתא ההשריה שמים סודה לשתיה, בתא האבקה – אבקה כרגיל, ובתא המרכך – חומץ כבר אמרנו?
טיפול שבועי לוילון האמבטיה וחבריו:
לכבס בתוכנית עם השריה בתוספת כוס חומץ, המשך הכביסה בחום נמוך ללא סחיטה עם אבקה ומרכך כרגיל. למכונה נכנסים וילון האמבטיה, שטיחון האמבטיה, ובתוך ציפית או שק כביסה – כל ספוגי הרחצה ומברשות השיער.
הברקת סירים:
לבשל בסיר אבקת כביסה במים רותחים למשך כ- 20 דקות.
התוצאה: כל שרידי השרוף ייעלמו, הסיר יבריק והבית יתמלא בריחות ניקיון.
לניקוי הסיר מבחוץ משרידים שרופים –
ניתן להשרות למשך כ- 20 דקות בכלי גדול יותר עם מים רותחים ואבקת כביסה, או למרוח משחת כלים על תחתית הסיר ולחמם על הגז, ובעודו חם (בזהירות) לשפשף בברזלית.
נטרול ריחות בישול:
כשיש ריחות בישול או טיגון חזקים להניח ליד הכיריים קערית קטנה עם חומץ. החומץ סופח את הריחות ומונע מהם להתפזר לשאר הבית.

מענייני דיומא בשבי שומרון: פרשת ויקהל

התקהלות לשם אחדות!

תורתנו הק’ פותחת בפסוק “ויקהל משה את כל עדת בנ”י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה”. בעניין מדוע פותחת פרשתינו בלשון “ויקהל” ולא “וידבר” או כל לשון אחרת נאמרו מספר פירושים מכיוונים שונים, כמובא במפרשים. ננסה להתרכז במפרשים המדברים בעניין האחדות.

מובא בשם הגאון ה”אבני נזר”: כהקדמה למשכן היה דרוש “ויקהל”, כלומר שיהיו בני ישראל נקהלים ומלוכדים כאיש אחד, שכן עד למשכן היתה כמות הקורבנות מותרת לכל אחד. כל אדם היה רשאי לעשות לו במה בכל מקום שירצה ולהקריב עליה קרבנות. ואולם, לאחר הקמת המשכן נאסרו במות של יחידים, שהכל היו חייבים להביא קורבנותיהם למשכן. נמצא, כי המשכן נועד לבטל את הכמות של כל יחיד, ולאחד את העם למוקד אחד. זהו ויקהל, להקהיל את העם למקום אחד.

וראיתי עוד בספר “איש לרעהו” שכתב בשם מפרשים: הרי ידוע שבעוון מחלוקת ושנאת חינם נחרב ביהמ”ק, ולפיכך, עתה בהקמת המשכן מקהיל משה את עם ישראל ומכניסם יחדיו, כדי שיהיו מאוחדים. שכן, הקמת המשכן ובמיוחד קיומו תלויים באחדות עם ישראל, בכבוד שינחלו אחד כלפי השני. בעניין זה יש: א’: עניין סגולי של סיעתא דשמיא מסויימת שתגיע בעניין זה. ב’: עניין חינוכי לחנך את עם ישראל לדעת שזהו יסוד בניינו של המשכן, ואח”כ בס”ד בביהמ”ק. זהו החינוך שאנו צריכים, ללמוד אחדות, אחדות, אחדות ואהבת חינם. וזהו עניין “ויקהל משה”.

מובא בגמרא במסכת ברכות דף ה’ ע”ב: “תניא אבא בנימין אומר שניים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ, ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל… ואם המתין לו מה שכרו? אמר ר’ יוסי ברבי חנינא: זוכה לברכות הללו, שנאמר לולא הקשבת למצוותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו’…”.

לכאורה מהו הדבר הכ”כ חמור בכך שלא חיכה לחברו?

אלא, מסביר ר’ חיים יוסף זוננפלד בספרו “בן יהוידע”: ברגע שאדם נשאר לתפילה עם חברו הוא מורה שהוא רוצה להצטרף עימו. ואם אינו נמצא איתו ולא נשאר, דהיינו הולך, הוא מעיד כאלף עדים כי הוא אינו רוצה להיות איתו.

ויתרה מכך, מוסיף ה”בן יהוידע”, התפילה זקוקה לחיבור. לכן לשון התפילה היא בלשון רבים, כמובא בגמרא במסכת ברכות דף ל’ ע”א: “לעולם לשתף אינש נפשיה בהיי ציבורא”. שהרי כשמשותף עם כולם הוא מחובר אף אל הצדיקים, ואז תפילתו ותפילתם עולות ביחד והם מתחברים אחד אל השני.

מסופר, כי בישיבתו של מרן ה”חפץ חיים” הייתה מחלוקת בדבר מסויים. כינס הח”ח את כל בני הישיבה ואמר, תוך שהוא מסמן בידו ‘החוצה’: “הישיבה של החפץ חיים נוסדה על אחדות ושלו’ – מחלוקת החוצה”, וכך חזר על הדברים שלוש פעמים כולו רותח בשלהבת אש קודש.

יהי רצון שהקב”ה יזכנו להפנים אחדות אמיתית הנובעת מעומק הלב.

הרב יהושע מרדכי שמידט

רב היישוב שבי שומרון

מענייני דיומא – פרשת כי תשא

“כמין מטבע של אש”

ממשיכים לעבוד, ממשיכים לדאוג לבניין המשכן הגשמי, אבל צריך לדעת שכל ציווי שקשור לבניין המשכן יש בו צד רוחני גדול ושלם. התורה מצווה את משה רבינו ע”ה פל’ פס’ י”ב: “כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו… זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל”

אומר המדרש תנחומא וכן מובא הדבר בעוד מדרשים: “זה יתנו אמר רבי מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב”ה מתחת כיסא הכבוד והראה למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו”

נשאלת השאלה, מדוע צריך לתת מחצית השקל ולא שקל שלם? שנית, מה פירוש מטבע של אש? ועוד, מדוע צריך להזכיר שלקח זאת מתחת כסא הכבוד?

ראיתי מספר הסברים הקשורים לעניין החיבור שיצר עניין מחצית השקל כאשר ההבנה היא שאין האדם שלם והוא צריך להשתלם ע”י תוספת החצי של חבירו! ראיתי לנכון להביא את לשונו של הנהג של הגרמ”צ נריה זצ”ל בספרו נר למאור עמ’ 237:

“מחצית השקל של התורה האחד צריכה להתאחד עם המחצית של חבירו… זאת הייתה עבודת הקודש של כל יחיד עובר לתרומת שקלו, ליישר את הלבבות, ליישר את ההדורים… חודש אדר שמתחילתו השמיעו על השקלים, היה איפה חודש הנטיעה של אהבת ישראל במעמקי הלבבות… ע”כ הואילה מצוות הקדמת השקלים – מצוות איחוד העם ליום אחד – ושקלי ישראל דחו את שקלי המן שהתבססו על יסוד הפירוד והפיזור החיצוניים – “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים” – בניגוד ליסוד האיחוד והליכוד הגנוז בשקלי ישראל”.

ועפ”ז ראיתי בספר “ברכת משה” לכ”ק ר’ משה מרדכי מלעלוב זצ”ל מה שמביא רש”י בתחילת פרשת “וישב” שיעקב אבינו ראה את כל האלופים האלו והשיב לו הקב”ה שכל האלופים האלו הם קש, וניצוץ אחד מהם יוצא מיעקב אבינו ושורף את כולם כמובא בעובדיה פרק א’: “והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית יעקב לקש” שניצוץ אחד שיוצא מיוסף שורף את כולם והניצוץ הזה שייך למהות בנ”י שעובדים את ד’ כמו אש ולא בצורה קרירה אלא מתוך חמימות אש, אש התורה ואש אהבת ישראל אחד את השני!!

ראיתי עוד בספר של כ”ק ר’ יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז זצוק”ל שכתב ג”כ כעין הדברים הנ”ל בספר “פניני שפע חיים” עמ’ קנ”ט, לפי כשהאדם עמל בשרב כשהחמה יוקדת על ראשו, ובזיעת אפו מביא טרף לביתו ואעפ”כ כאשר יבקשו מאתו צדקה לדבר מצוה הריהו מוכן ומזומן להפריש תרומה לד’ מרכושו הדל ונותן בשמחה ובטוב לבב. זהו מטבע שנקנתה ע”י זיעת האש, וניתנה ע”י אש בהתלהבות למצות ד’ לאהבת ישראל זה ראוי להיות כופר נפש לד'”

 שבת שלום,

הרב יהושע שמידט

רב הישוב שבי שומרון

ליישוב שבי שומרון ולמחלקת נוער – מתנ”ס שומרון דרושה רכזת נוער


תיאור התפקיד:

ריכוז תחום הנוער ביישוב שבי שומרון, יצירת קשר עם בני הנוער וגיבושם. ליווי פרטני וקבוצתי של בני הנוער ביישוב. פתיחת בית הנוער הן לפעילויות תוכן והן לזמן חופשי – כולל בסופי שבוע. פגישות עם ועדת הנוער והמתנ”ס.

דרישות התפקיד:

* אישיות חינוכית המהווה מודל לדוגמה אישית ורלוונטית לנוער.

* יועדפו בעלי ניסיון משמעותי בעבודה עם נוער בחינוך הלא פורמאלי.

*יכולת ליזום, להכין ולבצע תוכניות חינוכיות.

*יכולת לשיתוף פעולה בצוות.

*יכולת ביטוי בכתב ובעל פה.

*יכולת ונכונות לעבוד בשעות בלתי שגרתיות.

*השתתפות בהשתלמויות המתנ”ס בימי ראשון אחת לשלושה שבועות.

*מחויבות לטווח ארוך.

היקף משרה – 75%

את ההצעות יש להגיש למשרדי היישוב עד יום שני 03.02.14 או למייל של המזכירות שבי שומרון  shaveyam@smile.net.il  ולציין על גבי המעטפה/כותרת המייל “עבור רכז/ת נוער ביישוב שבי שומרון”.

מענייני דיומא לפרשת תרומה: תפקיד בדי הארון.

אנו מוצאים בגמרות ובחז”ל בכלל כי הארון מבטא את לימוד התורה ולומדיה.

כך גם אמרו על הפסוק “וציפית אותו מבית ומחוץ”, שכל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם. לדעת הרמב”ן, בהוספה לספר המצוות, בניית הארון זו מצווה בפני עצמה, קדושתו עצמית אף בלא לוחות הברית. הנה אנו מוצאים שלארון דבוקים הבדים. מה שייכות דבקות הבדים לארון? דן ע”כ הרב משה צבי נריה בספרו “נר למאור”:

מי ששימש כנושא ארון הברית, גם בהתפרקו אינו נשמט. תמיד הוא נשאר מחובר לארון, לא יסור ממנו. והמחובר לארון, סמוך ובטוח יהיה ליבו כי יתקיים בו: “נשא ארון את נושאיו ועבר”.

יש להבין: מדוע דוקא בדי ארון הברית חייבים להיות צמודים לארון מיצירתם, ואסורים בהסרה ובניתוק?

מתוך הניסיון בהקמת ישיבות, בפיתוחן, בקשיים ובמתחים בין-אישיים המתגלים בקיומם היום-יומי של מוסדות חינוך בכלל ושל ישיבות בפרט, נוכל להשיב: כלום לא רואים אנו לפעמים [אולי פעמים רבות מידי…] את הפער בין משרדיהם של מנהלי הישיבות ושל ראשי הישיבות?

חדר המנהל רחב ידיים ומצוחצח. לידו מכונית נאה וחדישה. לעומת זאת, תפקידו של מנהל הישיבה הוא החזקת התורה ומציאת האמצעים לקיום הישיבה. בד הוא מנושאי הארון ואילו מקום מושב של ראש הישיבה נמצא בקרן זוית בדד שם.

סיכון גדול מאוד קיים כאשר בדי הארון מתנתקים מן הארון ועומדים כשלעצמם, כי אם יוסרו מהארון ויהפכו כלי לעצמם יחושו עצמם עצמאיים ויחשבו שהם מטרה כשלעצמה. נושאי הארון יראו את עצמם כבעלי חשיבות ויעוד עצמי. בעת דיון גורלי יכולים להיווצר ניגודי אינטרסים בין הארון, הוראת התורה והפצתה, שהן המטרה, לבין הבדים, שאינם אלא אמצעי. עצמאותם ועוצמתם של מחזיקי הארון עשויות להביא לכך שאם דעתם תהיה שונה מדעת אישי התורה, הם ידרשו שדעתם תכריע, ואם לאו עשויים הם לפרוש. ויש שדעתם תתקבל, מתוך הידיעה שבידם לפגוע בצרכים חיוניים אם לא תתקבל עמדתם.

לכן ציוותה תורה: משעת יצירתם של בדי הארון ייעשו ויחוברו מראש בדרך שלא תאפשר את ההפרדה והעצמאות. הבדים הם חלק אינטגרלי מחלקי הארון. נושאי הארון צריכים להיות בטלים ומבוטלים אליו. דוקא בהם אסורה ההפרדה – “בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו”.

במיוחד בדורות אלו שחרב ל”ע ביהמ”ק ואין לו לקב”ה אלא ד’ אמות של הלכה כמובא בגמרא במסכת ברכות דף ח’ ע”א. בתי המדרש, שהם מקום לימוד תורה והלכה, מהווים בתי מקדש מעט וע”מ להמשיך את דרך מסורת התורה, צריך חיבור זה של ארון ד’ ובדיו להיות חזקים מתמיד!!!

שבת שלו’

הרב יהושע מרדכי שמידט

רב הישוב שבי שומרון