שמע אלוקים את קול הנער באשר הוא שם
“באשר הוא שם”, לפי המעשים שהוא עושה עתה הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: ריבונו של עולם מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר? והוא משיבם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו צדיק. אמר להם:לפי מעשיו של עכשיו אני דנו. וזהו: “באשר הוא שם”. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר. שנאמר: “משא בערב…לקראת צמא התיו מים”(ישעיה כא, יד וברש”י).כשהיו מוליכים אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשובים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודנו הישמעאלים וירחמו עלינו. שנאמר:”אורחות דדנים”(ישעיה כא, יג) ואלו יוצאים לקראתם ומביאים להם בשר ודג מלוח ונאדות נפוחים. כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוף פיו ופותחו הרוח נכנס בגופו ומת.(רש”י בראשית כא, יז).
והקשו המפרשים מבן סורר ומורה. שהקשו בגמרא(סנהדרין ע, ע”א) וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לבית דין להסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. הרי שדנים אותו לפי העתיד, ולא “באשר הוא שם” [ותירוצים הרבה נאמרו. יעין “ראש דוד” להחיד”א (סוף פרשת וישב) “ודבש לפי” (ערך “באשר הוא שם”)]
אבל ההבדל הוא, שבבן סורר ומורה מעידים ההורים “איננו שומע בקולנו” (דברים כא, כ) [ואילו ישמעאל שמע בקול אמו. יעין להלן “ותיקח לו אמו אישה מארץ מצרים”] וכשלא שומעים, אבודים! ההידרדרות מובטחת, והדרך חזרה חסומה! וכבר “נידון על שם סופו”, רחמנא לצלן!
שבת שלום
הרב יהושע מרדכי שמידט
רב היישוב שבי שומרון