כמידי שנה אנו מקדישים שבת אחת להתחזקות המחנה בנושא “שמירת הלשון” בחוצות ופנים יישובנו.
ודווקא בשבת “שלח לך”, שבה אנו קוראים על פרשת המרגלים, שבעטייה של לשון הרע ודיבת הארץ, נגזר על האבות למות במדבר. שומה עלינו להתחזק בשמירת הלשון בבחינת “והיה לי מחנך קדוש”.
וכבר הפליגו חכמינו באיסור לשון הרע ואמרו “נמצא אומר בפיו חמור מהעושה מעשה, וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע , שנאמר: “וינסו אותי זה עשר פעמים” (ערכין ט”ו, ע”א)
וכבר הורונו חכמינו שלשון הרע הורגת שלושה. הורגת למספר, למקבל ולאומרים עליו. ובמקום אחר דימו חכמנו את לשון הרע ל”חץ שחוט לשונם” , ואכן חומרתה של הלשה”ר שהיא כעין חץ. מה חץ ברגע שיצא מרשותך אין לך עליו שליטה, אף לשה”ר כן, ברגע שיצא מפיך אין לך שליטה. אולם בניגוד לחץ הפוגע פעם אחת בנפגע אחד, לשון הרע יכולה לפגוע פעמים רבות בנפגע אחד או במספר נפגעים.
רק התורה בחכמתה האלוקית מתייחסת ללשה”ר בחומרה כה רבה, בעוד שתורות המוסר האנושיות המתייחסות לפגיעה פיסית בחומרה רבה, אינן רואות פגם כל שהוא בלשה”ר “הפה שלי ברשותי אעשה בו מה שהנני חפץ” האם אכן זה כך? רוב בני האדם יעדיפו עשר מכות ע”פ לשה”ר אחת המתגלגלת כנגדם, שעוצמת ההרס שלה מי ישורנו.
וכבר לימדנו הלל “מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך” ומי מאתנו שיננו שונא שנאת מוות לשה”ר המתגלגלת כנגדו, אז למה לעשות זאת לחברו!
והדרך להתגבר על נגע לשון הרע, שיחשוב בשעת הדיבור – בעצם מה ההנאה שלי מדיבור לשה”ר, האם בשל כך שווה לי להפסיד ולעבור על 17 לאווים וביטול מצוות עשה.
אי”ה, השבת כולנו ננסה לצמצם את ממדי הפגע, נזכיר האחד לחברו, אבא לבנו, רב לתלמידו ובעל לאשתו (ולהפך) “השבת לא מדברים לשון הרע “
ומי ייתן ובזכות השבת הקדושה נצליח ונוכל לגבור על פגע זה גם בימות החול, ובשבתות שיבוא.
אמר ר’ ירמיהו בר’ אבא, ד’ כיתות אינן מקבלות פני שכינה, כת מספרי לשון הרע, דכתיב “כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה’ לא יגור במגורך רע” (סוטה מ”ב, ע”א)
שבת לשון טובה- שאול שטרן