נאמר בפרשתינו פ”ב פסוקים א, ב’:”נפש כי תקריב קורבן מנחה ל-ד’ סלת יהיה קורבנו…והביאה אל בני אהרון הכהנים וקמץ משם…” רש”י במקום אומר: לא נאמר נפש בכל הקורבנות נדבה א-לא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב”ה מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו”!!
ז”א כל אדם העושה דבר מה טוב הקב”ה מחשיב את הדבר הזה! ואף העני העושה דבר טוב הקב”ה מחשיבו.
“בעל הטורים”:”נאמר נפש במנחה לפי שבנפשו היא באה שהעני טורח עד שהשיג להביאה. בעוף ובמנחה לא נאמר לפני ד’ כמו בבן הבקר לפי שעניים מביאים אותם ומתביישים להביא אותה לפני הכל ולכן אמר לאהרון ולבניו שאינן בפרהסיה והזהיר לאהרון לומר שאף הכהן הגדול לא יבזה מנחת הדל”
אנו רואים כאן את גודל הזהירות שבה נזהרה התורה בכבודם של הבריות עדי כדי כך שאף התורה מצווה לשנות מסידורי הנהגת בית המקדש ע”מ שלא יפגע אדם.כמה החשיבה התורה את כבודו וצלמו של האדם, הוא דבר שאם נדבר עליו הוא דבר שאין לו סוף.
אחת מהמצוות-מנהגים שאנו מוצאים שקשורים לפסח זה “קמחא דפסחא”. דאגה לעניים שבליל הסדר יוכל לשבות בנחת ובשמחה, כך היה מקובל בכל קהילות ישראל כמובא בשולחן ערוך הרב סימן תכנ”ל. מה זה נקרא עני? האם עני זה אדם שהגג דולף, או שמנתקים לו את החשמל וכו’ שאלתי את מו”ר הגאון הרב דוב ליאור שליט”א, והוא אמר לי שעני זה אחד שאינו גומר את החודש.
אנו צריכים לדאוג בקמחא דפסחא שלנו בראש ובראשונה לתושבי שבי שומרון הם גם עניים.
היו פעמים שנגשו אלי אנשים בטענה שא”צ לתת לפלוני אלמוני עזרה וכו’. הדבר כאב לי מאוד לשמוע שכך אנשים מדברים כי :
א. אף אחד אינו יודע את המצב של זולתו.
ב. בנוסף רציתי לומר וורט בעניין “כבדהו וחשדהו” בשם האדמו”ר מויזניץ’ זצ”ל: אברהם אבינו לימד אותנו כיצד נוהגים באורחים חשודים. האורחים שבאו לאברהם נחשדו על ידו כערבים המשתחווים לעפר רגליהם, ולכן בשם החשד הזה נאמר “יוקח נא מעט מים”, אבל כאשר בעניין כיבוד האורחים נאמר “ואל הבקר רץ אברהם”, ונותן להם לחם לשונות בחרדל וכו’
נמצאנו למדים כלל בכבדהו וחשדהו, הכבדהו צריך להיות גדול והחשדהו קטן.
ערב פסח קרב וההוצאות גדולות צריך להרבות בקמחא דפסחא שנזכה לעזור לאנשים ונוכל לקיים בתושבי עירנו-ישובינו את כבוד הבריות בצורה מכובדת ולהרבות בחסד ובאהבת חינם.
ע”כ כל מי שרוצה מוזמן להעביר אלי קמחא דפסחא
שבת שלום
הרב יהושע מרדכי שמידט